Bava Batra 239

Kapitel 239

א אפשר בת מאה ושלשים שנה וקרא לה בת דאמר ר' חמא בר חנינא זו יוכבד שהורתה בדרך ונולדה בין החומות דכתיב (במדבר כו, נט) אשר ילדה אותה ללוי במצרים

1 wieso nennt er sie ‘Tochter’, wo sie dann bereits hundertunddreißig Jahre alt war!? R. Ḥama b. Ḥanina sagte nämlich, es sei Jokhebed gewesen, die auf dem Wege konzipiert und zwischen den Mauern geboren wurde, denn es heißt:die Levi in Miçrajim geboren ward,

ב לידתה במצרים והורתה שלא במצרים ואמאי קרו לה בת אמר רב יהודה בר זבידא מלמד שנולדו בה סימני נערות נתעדן הבשר נתפשטו הקמטין וחזר היופי למקומו

2 nur ihre Geburt war in Miçrajim erfolgt, ihre Konzeption aber erfolgte außerhalb Miçrajims. Wieso nennt er sie nun ‘Tochter’!? R. Jehuda b. Zebina erklärte: Dies lehrt, daß sich bei ihr Merkmale der Jugend einstellten; das Fleisch wurde geschmeidig, die Runzeln wurden glatt, und die Schönheit trat wieder ein.

ג ויקח ויחזור מיבעי ליה אמר רב יהודה בר זבידא מלמד שעשה לה מעשה לקוחין הושיבה באפריון ואהרן ומרים משוררים לפניה ומלאכי שרת אומרים (תהלים קיג, ט) אם הבנים שמחה

3 Er nahm; es sollte doch heißen: er nahm wieder!? R. Jehuda b. Zebina erwiderte: Dies lehrt, daß er mit ihr wie bei einer erstmaligen Heirat verfuhr; er setzte sie auf eine Sänfte und Ahron und Mirjam sangen vor ihr; und die Dienstengel sprachen:Die Mutter der Kinder freut sich.

ד להלן מנאן הכתוב דרך גדולתן וכאן דרך חכמתן מסייעא ליה לרבי אמי דא"ר אמי בישיבה הלך אחר חכמה במסיבה הלך אחר זקנה א"ר אשי והוא דמפליג בחכמה והוא דמפליג בזקנה

4 Dort zählt sie die Schrift nach ihrem Alter und da nach ihrer Weisheit. Dies ist eine Stütze für R. Ami, denn R. Ami sagte: Bei einer Sitzung richte man sich nach der Weisheit und beim Gastmahle richte man sich nach dem Alter. R. Aši sagte: Dies nur dann, wenn er in der Weisheit ausgezeichnet ist, und nur dann, wenn er durch Alter ausgezeichnet ist.

ה תנא דבי רבי ישמעאל בנות צלפחד שקולות היו שנאמר ותהיינה הויה אחת לכולן

5 In der Schule R. Jišma͑éls wurde gelehrt: Die Töchter Çelophḥads waren einander gleich, denn es heißt:sie waren, ein sein für alle.

ו אמר רב יהודה אמר שמואל בנות צלפחד הותרו להנשא לכל השבטים שנאמר (במדבר לו, ו) לטוב בעיניהם תהיינה לנשים אלא מה אני מקיים (במדבר לו, ו) אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים עצה טובה השיאן הכתוב שלא ינשאו אלא להגון להן

6 R. Jehuda sagte im Namen Šemuéls: Die Töchter Çelophḥads durften Männer aus jedem beliebigen Stamme heiraten, denn es heißt:sie mögen sich verheiraten, mit wem es ihnen gefällt; wie aber halte ich aufrecht [den Schriftvers]: nur müssen sie sich an einen Angehörigen ihres väterlichen Stammes verheiraten? Die Schrift gab ihnen einen guten Rat, nur solche zu heiraten, die ihrer würdig waren.

ז מותיב רבה (ויקרא כב, ג) אמור אליהם לאותן העומדים על הר סיני לדורותיכם אלו דורות הבאים אם נאמר אבות למה נאמר בנים ואם נאמר בנים למה נאמר אבות מפני שיש באבות מה שאין בבנים ויש בבנים מה שאין באבות

7 Rabha wandte ein:Sprich zu ihnen, zu denen, die am Berge Sinaj gestanden haben; für eure Generationen, das sind die kommenden Generationen. Wenn es den Vätern gesagt wurde, wozu den Söhnen, und wenn den Söhnen, wozu den Vätern? Weil manches nur den Vätern geboten wurde und nicht den Söhnen, und manches nur den Söhnen und nicht den Vätern.

ח באבות הוא אומר (במדבר לו, ח) וכל בת יורשת נחלה והרבה מצות נצטוו בנים שלא נצטוו אבות הא מפני שיש באבות שאין בבנים ויש בבנים מה שאין באבות הוצרך לומר אבות הוצרך לומר בנים

8 Den Vätern, denn es heißt:und jede Tochter, die zu Erbbesitz gelangt; viele Gebote hingegen wurden nur den Söhnen anbefohlen. Es gibt also manches, was nur den Vätern und nicht den Söhnen, und manches, was nur den Söhnen und nicht den Vätern geboten wurde. Daher mußte es den Vätern besonders und den Söhnen besonders gesagt werden.

ט קתני מיהת באבות הוא אומר וכל בת יורשת נחלה הוא מותיב לה והוא מפרק לה לבר מבנות צלפחד

9 Hier heißt es also: den Vätern, denn es heißt: und jede Tochter, die zu besitz gelangt!? Er erhob diesen Einwand und er selber erklärte es auch: mit Ausnahme der Töchter Çelophḥads.

י אמר מר באבות הוא אומר וכל בת יורשת נחלה באבות אין בבנים לא מאי משמע אמר רבא אמר קרא (במדבר לו, ו) זה הדבר דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה

10 Der Meister sagte: Den Vätern, denn es heißt: und jede Tochter, die zu Erbbesitz gelangt. Nur den Vätern und nicht den Söhnen; woher ist dies er wiesen? Raba erwiderte: Die Schrift sagt:das ist das Wort, diese Worte hatten Geltung nur für jene Generation.

יא אמר ליה רבה זוטי לרב אשי אלא מעתה (ויקרא יז, ב) זה הדבר דשחוטי חוץ הכי נמי דלא יהא נוהג אלא בדור זה שאני התם דכתיב (ויקרא יז, ז) לדורותם

11 Rabba der Kleine sprach zu R. Aši: Beim außerhalb Geschlachteten heißt es ja ebenfalls:das ist das Wort, demnach hatte dies Geltung nur für jene Generation!? – Anders ist es da, wo es heißt:für ihre Generationen. –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel